שופט, שוטר ופרשן נפגשו בסמי עופר וזו לא בדיחה.
פרק א': שיפוט ביתי.
עבדולאי סק ממכבי חיפה דרך על שי אליאס עשרה מטרים ממקום מושבנו, ועל פי תגובתו של סק הוא ידע שהוא בדרך למקלחת, אבל לשופט לא היה אומץ להשאיר את מכבי חיפה בעשרה שחקנים במשחק עונה.
לתחושתי ריינשרייבר הלך ל-VAR רק בשביל לקחת עוד דקה למחשבה, להראות ל-30,000 איש שהוא לא שולף מהמותן. הוא באמת לא שלף, כלום. לשופט מותר לטעות, אבל מאז שיש לו אפשרות לצפות בהילוכים חוזרים המרווח לטעות הצטמצם, ולא לשלוף אפילו כרטיס צהוב על פגיעה ללא כדור,
שווה הזמנה לפוליגרף אצל וייצמן-יער עוד באותו לילה.
פרק ב': פרשנות ביתית.
מפרשן, במיוחד אם היה מאמן או שחקן, מצפים שייראה לצופה משהו שהוא לא רואה. שיוסיף ערך לשידור. מפרשן-אוהד אני מצפה שיהיה מספיק ישר לפסול את עצמו, כמו שופט, מלפרשן משחק של קבוצתו.
פרשנות ביתית מוציאה שם רע לחלטורה, וערוץ הספורט זה לא רדיו חיפה. לא יתכן שכאשר מכבי חיפה מציגה משחק גדול היא גדולה, וכאשר באר שבע מבטלת את מכבי חיפה גם זה מוכיח שמכבי חיפה גדולה, כי היא מנצחת גם כשהיא גרועה.
זו לא פרשנות, זו בושה.
פרק ג': שיטור ביתי.
אסור למשטרה להגיע לשימוש ברימוני הלם במשחק כדורגל. נקודה! אבל אני עדיין חושב שהבעיה היא לא המשטרה אלא האוהדים. לא כולם, לא בכל משחק, ולא רק במכבי חיפה.
בתוכנית הספורט 103FM אמרתי שצריך "לשבור את העצמות למי שמרים יד על שוטר", חטפתי איומים ושקלתי לא לנסוע לחיפה. הביקור בסמי עופר עבר בשלום, היו שדווקא בירכו אותי, והסבירו לי למה במשחקי בית אוהדים מתנהגים בסדר מופתי, ואילו בבלומפילד, טדי ונתניה עוקרים כיסאות ומתעמתים עם שוטרים. למשחקי החוץ נוסעים בעיקר "הגרעין הקשה".
אז שלשום השוטרים נשארו מחוץ ל"סמי עופר", אף אחד לא התגרה באוהדים ומכבי חיפה ניצחה 1:5. שום סיבה לאלימות, אבל אב ובנו אוהדי הפועל חיפה נקלעו למארב של חוליגנים בחנייה, חטפו מכות קשות והילד שוכב עם זעזוע מוח ברמב"ם.
אם התקשורת תמשיך לקחת אוטומטית את הצד של האוהדים, והם ימשיכו לקבוע מי לא רשאי להיכנס ליציע, נוכחות השוטרים תמשיך להיחשב לפרובוקציה,
וכשהבריונות תגיע אליכם, תגלו שאין משטרה.
סמי עופר חוויה
סמי עופר היה מיליארדר שתרם לבתי חולים וצדקה, אבל יזכרו אותו בזכות אצטדיון כדורגל. תחשבו על זה ששלושת האנשים המפורסמים בישראל הם בן גוריון, יצחק רבין ובלומפילד.
לא זוכר מתי הלכתי לאחרונה למשחק כדורגל, הרמה לא משהו, מפחיד, אבל אלדד גורלניק הזמין ל"משחק עונה" בסמי עופר אז נסענו לחיפה ולא התאכזבנו. מתקן נפלא, משחק מרתק, 30,000 באווירה אירופית (איזה קור), והייתה גם קבוצה שרקדה על הדשא – הפועל באר שבע.
מכבי חיפה שמשתמשת בשמירת לחץ על כל המגרש, מתרגלת מן הסתם גם התקפה נגד לחץ, לכן צריך אומץ בשביל ללחוץ את הקבוצה הטובה בישראל ועוד במגרש שלה. אם אליניב ברדה עדיין מתלבט אם להמשיך באימון, אני ממליץ שימשיך.
ברק בכר היה מספיק ישר להודות שבאר שבע עשתה למכבי חיפה בית ספר, כי רק מאמן שמעמדו יציב יכול לדבר ככה. אם מאמן חלש היה אומר שעשו לו בית ספר, הבעלים היו מרשיעים את המאמן על פי הודאתו ומעיפים אותו הביתה.
ועוד צל"ש – למחלקת הסקאוטינג של מכבי חיפה, שאיתרו שחקנים זרים וישראלים ברמה הכי גבוהה, אבל מי שמחלץ אותם ממצבים קשים הוא דין דוד.
שאפו למי שגילה בליגה שלנו שחקן שעושה גול מכלום וגומר משחקים בנגיעה.
כסף לא יענה הכל
אחרי שנים בהן השקיע מאות מיליונים והביא למכבי ת"א שחקנים, מאמנים ומנהלים מצוינים, מיץ' גודלהר הגיע בטעות למסקנה שמה שהביא לו את האליפויות זה כסף.
בשנים האחרונות גולדהר ממשיך לשפוך מיליונים אבל נכשל, כי בסופו של יום ההבדל בין הצלחה לכישלון זה לא כסף אלא ניהול, ואי אפשר לנהל עסק מטורונטו בזום. מועדון כדורגל זה לא צעצוע.
איביץ' קודנציה ב' ניראה מתוסכל מהיום הראשון שנחת בתל אביב, אולי בגלל שהחזירו את דור פרץ ויונתן כהן כדי לרצות את האוהדים אחרי שלא שיחקו שנה. מוזר שהנהלת מכבי ת"א כועסים על מאמן נרגן שעוזב למרות שהיו שמחים להיפטר ממנו.
מועדון שמפטר מאמנים באמצע העונה שלא יתפלא שמאמנים גם מפטרים את המועדון.
פלה זה שם של אישה
יש אנשים שנוהגים להספיד כך: אני והמנוח, המנוח ואני, ואני ואני ואני ואני. הייתי יכול לחרטט שפגשתי את פלה בקונקשן ב"היתרו" והוא מסר ד"ש למוטלה שפיגלר ששיחק איתו ב"קוסמוס". האמת שלא פגשתי את פלה בשום מקום, ועדיין יש לי חוויות משותפות איתו.
ב-1966 ברזיל, אלופת העולם פעמיים, עפה בשלב מוקדם מהמונדיאל בלונדון. כיסחו לפלה את הצורה אבל למי איכפת כשאנגליה מנצחת את גרמניה בהארכה 19 שנים לאחר מלחמת העולם השנייה.
בישראל דווח על המונדיאל בעיתון "חדשות הספורט" כי בשנות ה-60 לא הייתה עדיין טלוויזיה, ואמי לא הבינה למה לא קוראים לו פלא כי פלה זה שם של אישה.
הדמיון עלה על המציאות שגם היא הייתה דמיונית ואת פלה לא ראיתי ב"וומבלי" אלא בקולנוע "מרכז", שם היו מקרינים בדרך כלל סרטים פורנוגרפיים, אבל בקיץ 1966 הייתי נכנס בעשר בבוקר ונשאר לראות את הסרט "גול" עד חצות.
אחרי חמישים צפיות בערך הייתי מדקלם כל פריים מהסרט ופלה בקושי הופיע, אבל בפעם הראשונה ראיתי כדורגל בצבע עם הילוכים חוזרים. מאחר שישראל השתתפה במקסיקו 70' זכינו לראות את נבחרת הפלא של ברזיל גם בטלוויזיה ומאז נכנס ללקסיקון הספורט שלנו מונח חדש: כדורגל ברזילאי.
מי ששיחקו באותם ימים "כדורגל ברזילאי" – שם נרדף לקרקס של שליטה בכדור, לא היו מכבי ת"א, הפועל ת"א ובית"ר ירושלים, אלא הפועל מחנה יהודה, קבוצת הבת של הפועל פ"ת עם אלקנה שמן והאחים רצבי. בתפקיד פלה – בני רצון.
אלף השערים וזכייה בשלושה גביעי עולם זה הישג מדהים, אבל מה שהפך את פלה לאהוד כל-כך זה שלמרות גאונות הכדורגל שלו הוא לא ניסה לגנוב את ההצגה מאחרים אלא הוא עשה אותם טובים יותר בלי לגנוב מהם את ההצגה.
למה פלה פחות פופולארי בישראל ממרדונה ומסי? כי אי אפשר להשוות בין שחקן ששיחק לפני שרוב האוהדים נולדו בליגה הברזילאית שאפילו כיום לא משודרת בישראל, לבין מסי, רונלדו ואמבפה שמשחקים בסלון שלנו פעמיים בשבוע.
שלשום מסך מפוצל: פסטיבל החתימה של כריסטיאנו רונלדו בסעודיה בזמן טקס האשכבה לפלה בברזיל.
קח מיליון ותתקדם לדרך צלחה
בשבוע שעבר הערכתי שב-240 מיליארד דולר שהמונדיאל עלה לקטאר, הקטארים היו יכולים לסגור את הגירעון הלאומי של מצרים, ירדן ולבנון. מה עוד הם היו יכולים לעשות בכסף הזה?
אתמול קראתי שממשלת יפן תשלם מיליון ין למשפחה (נשמע הרבה אבל 7500 דולר בסך הכל) שתהיה מוכנה להתטרנספר לפריפריה. איזה מזל שקטאר, במקום לזרוק מיליארדים על כדורגל ומימון טרור נגד ישראל, הייתה משנה כיוון ומציעה 350,000 דולר, כמיליון ₪, וכרטיסי טיסה בכיוון אחד למשפחה שתרד מהארץ.
מעניין כמה היו קופצים על ההזדמנות, במיוחד עשרות האלפים שהוציאו דרכונים אירופים.
מגזין גלובאלי
רבים אישרו בשבוע שעבר שהם מקבלים את המגזין (השאר יימחקו בקרוב), אבל התגובה הכי מעניינת הייתה כרטיס שנה טובה דיגיטלי בעברית וערבית: שנה של שלום אמיתי ברוך השם.
אינשאללה, עניתי, איפה אתה גר?
אני גר כעית בעזה (הטעויות במקור).
ומאיפה העברית?
אני חובב קחול-לבן. פליסטינים שוכנים לישראל אימיתים, יש מה משוטף בינינו. שמים. גם ים.
ומה אתה עושה?
מפיק תלפיזיה ותאתרון. גם יש לי חנות צלום.
לפני הרבה שנים הייתי עוצר בעזה לאכול חומוס בדרך לסיני.
בעזה אחלה חומוס. צפיתי הרבה כדורסל, בעבר היתה צחקן נהדר. כול כבוד בשפלך.
בן כמה אתה?
50 שנה. אני יש לי 7 בנות וילד אחד. שבת שלום.
מסתבר שהעזתים לא מתחלקים רק לחמאס ולג'יהאד איסלמי. לשמחתי יש גם חלד (השם המלא שמור אצלי).
מוזמנים לשתף ולצרף חברים
שבת שלום