איזה מזל
לורנזו בראון חתם בקיץ על חוזה נמוך יחסית (רק כ-750,000 דולר) במכבי ת"א. תוך כמה שבועות התברר שזו הייתה אחת ה"גניבות" הגדולות של השנים האחרונות, של מי שהוכתר ל-MVP ויוביל את נבחרת ספרד לאליפות אירופה.
לפני שלוש שנים מכבי ת"א ניצחה את ריאל מדריד במרוץ אחרי אנטה ז'יז'יץ', ניצחון שהתגלה בהמשך כמו הפסד, כי הסנטר האימנתי התגלה כפלופ. שלשום מכבי ת"א שוב ניצחה את ריאל מדריד, אבל הפעם על אמת.
אם ספרד היא מדינת כדורסל מספר 1 באירופה, ריאל מדריד היא הקבוצה מספר 1 בספרד, לורנזו הוא המבוקש מספר 1 באירופה ועוד כמתאזרח ספרדי, והיה לו סעיף יציאה ממכבי ת"א ב-1 מיליון דולר, תעשו 1+1+1+1 ומה תקבלו?
מזל שאף אחד לא הציע לי להמר על ההישארות של לורנזו בראון במכבי ת"א, כי הייתי שם כל סכום שהוא יחתום בריאל מדריד. ההחתמה של בראון חתם על חוזה (מיליון וחצי דולר) לשלוש שנים במכבי ת"א, נמוכה משמעותית מ-2.5 מיליון ששולמו לסקוטי וילבקין, למשל.
בינגו של אבי אבן. כל הכבוד!
יחי המלך החדש
אריק איינשטיין סיפר שאחרי שהוא שבר את שיא ישראל לנוער בקפיצה לגובה, הוא רץ הביתה לחגוג. מה אתה שמח, תהה אביו, עד שיש שיא למה לשבור אותו?
כשלברון ג'יימס קלע את הנקודה ה-38,390 בקריירה, המשחק (בו הלייקרס הפסידו לאוקלהומה סיטי) הופסק לטקס קצר כמקובל ב-NBA, וכדור המשחק הוענק לו.
לברון, כמו גם מחזיק השיא שנשבר קארים עבדול ג'אבר, הם לייקרס. ג'אבר התחיל את הקריירה במילווקי שבחרה בו ראשון בדרפט 1969, ושבירת השיא הייתה יכולה להיות מושלמת במשחק הבא של הלייקרס נגד מילווקי.
הכל כבר נאמר על לברון ג'יימס וההישג שלו שעוד עומד לגדול ל-43-45,000 נקודות עד לפרישה שתהיה מי יודע מתי. כי האיש הזה משמש כבר 20 שנה מודל לתחזוקת הגוף, וארבע טבעות אליפות בשלוש קבוצות שונות מדברות בעד עצמן.
ההשפעה שלו חורגת הרבה מעבר לקווי המגרש, כאדם בעל מודעות חברתית עמוקה, שלא חושש להביע עמדה בכל הנוגע למאבק בגזענות ולמען זכויות שחורים, ואת הדיון מי הגדול מכולם נשאיר לפרלמנט בתי הקפה (מייקל ג'ורדן כמובן). אסתפק רק בסיפור קצר שקשור לעניין שולי – כדור המשחק.
כאמור, הישגים יוצאי דופן ב-NBA מונצחים על גבי כדור עליו מוטבע השיא, ואחד מהכדורים האלה התגלגל לידיי בשנות ה-80 לגמרי במקרה. באותם ימים הקמתי וניהלתי ליגת קיץ לשחקנים כחול-לבן, וההמונים נהרו לאולם אוניברסיטת ת"א לחוויה יוצאת דופן.
כרטיס עלה עשרה שקלים, בכניסות חילקו גלידות בחינם, הצופים בחרו את הרכבי הקבוצות בדרפט שהתקיים על הפרקט לפני המשחק, ובהפסקות התקיימו תחרויות קליעה נושאות פרסים.
יום אחד פנה אליי אדם שלא הכרתי, ושאל אם אני מעוניין בכדור ישן עליו מוטבעת כתובת: "קארים עבדול ג'אבר 15,000 נקודות". האיש מצא את הכדור בערימת ג'אנק שפונתה משכנו קארים עבדול ג'אבר, אחרי שבביתו פרצה שריפה.
בכדור זכה אחד הצופים שניצח בתחרות קליעה מחצי מגרש, ונזכרתי בסיפור שלשום כשקארים העניק את כדור המשחק ללברון.
ושתי הערות קטנות:
1. אם כבר מדרגים שחקנים לפי מספר הנקודות, יותר נכון לדרג אותם על פי ממוצע נקודות למשחק (וילט צ'מברליין ומייקל ג'ורדן 30.1 נק', לברון 27.2).
2. כדורסל הוא משחק קבוצתי ולברון היחיד שזכה בארבע טבעות אליפות בשלוש קבוצות שונות, אבל הלייקרס, לא מעט בגלל מעורבותו בהחלטות ניהול, רחוקים העונה אפילו מה"פליי-אין".
אגב, רוב מלכי הסלים באים מקבוצות חלשות.
מאמן א'
באחת מתוכניות הלילה העז גיא לוי לומר מה שרבים מרגישים ויודעים: שברק בכר איבד שליטה על מכבי חיפה, וחטף מאיל ברקוביץ' מטר של צעקות.
נכון שלכל קבוצה יש תוקפות טובות וגרועות, אבל מאמן קבוצה שמובילה את הליגה בפער משמעותי לא אמור לקבל חמישה כרטיסים צהובים בעונה! החזרה מ"פארק דה פרינס" ו"שטאדיו דה לוז" לריינה וקריית שמונה דרשה הכנה לא פחות ממשחקים נגד יובנטוס, וזה לא קרה.
ברק בכר עדיין המאמן הטוב בישראל, אבל גיא לוי צודק: הוא איבד שליטה, עסוק יותר ב-ויכוחים עם השופט הרביעי ופחות במה שקורה על כר הדשא, השאיר את מכבי חיפה בלי מאמן בפיגור 2:0 בבלומפילד וגם במשחק הקרוב.
איפה הצוות המנטאלי של מכבי חיפה כשצריך אותו?
מאמן ב'
לאחר התיקו המאכזב של מכבי ת"א מול סכנין, נכנס המאמן הספרדי אייטור קראנקה לחדר ההלבשה, הוציא משם את כל מי שלא שייך לצוות המקצועי וצרח בצדק על השחקנים היהירים שלא הצליחו לנצח את סכנין בעשרה שחקנים.
כשהשחקנים ההמומים יצאו מהאסיפה, במקום לקחת אחריות על שלושה משחקים ללא ניצחון מארבעת האחרונים, הם גלגלו את הכדור בחזרה למאמן: "לטעון שלנו יש אגו ואנחנו יהירים זה מקומם ומרגיז. למה המאמן לא שינה את המערך לשלושה בלמים ולא הכניס עוד שחקן התקפי?".
זו תמצית הסחלה של הכדורגל בישראל: קבוצות מפסידות בגלל השחקנים ומי שמפוטרים הם המאמנים.
קולג' גליל
הניצחון של הפועל גליל עליון על קריית אתא החזיר אותי לתקופה נהדרת בעונות 1985-86, כשאימנתי בגליל, גרתי בקיבוץ חולתה, למדתי במכללת תל חי והוצאתי רישיון טיס בשדה התעופה בראש פינה.
בתקופה ההיא הוקמו היסודות לבית הגידול לשחקני כדורסל צעירים, כאשר צירפתי שני שחקני נוער הטובים בישראל – נדב הנפלד וניר מטלון, לארז חזן, רוני כהן, בועז רימון ובראד ליף, שכבר נחשב אז לשחקן בית, פלוס שני זרים ושמוליק זיסמן.
סיימנו במקומות 2-3, הגענו לגמר גביע המדינה, ומאז עברו בהפועל גליל עליון שורה של שחקנים צעירים שגרו בקיבוצים, התאמנו פעמיים ביום בלי הפרעות העיר הגדולה, והמשיכו לקבוצות טופ ולנבחרת. גור שלף, עודד קטש, דורון שפר, יואב ספר, ליאור אליהו ועוד.
ומה ריגש בניצחון של גליל עליון על קריית אתא, שהוליכה ברבע הרביעי ב-14 הפרש? את המהפך חוללו שלושה ישראלים: רועי הובר (23 נק' + 7 אסיסטים), איתי מושקוביץ 22 ונמרוד לוי 15. כן שותפו ארבעה אמריקנים.
כך צריכה להיראות קבוצת ליגת על בישראל: הבסיס שחקנים ישראלים והזרים שחקני חיזוק. לא ההיפך.
שינויי מזג האוויר הביאו אותי לחשוב
ביום שני התחוללה בישראל סערה. רוחות במהירות 70 עד 100 קמ"ש, גשם שוטף וקור חד-ספרתי, אבל הסערה הגדולה לא התחוללה במגרשים אלא באולפנים.
סכנין אינה מחנה פליטים בגדה ובני סכנין הם לא פצצה מתקתקת שסיירת הפועל באר שבע חייבת להיכנס לשם בכל מזג אוויר בשביל לנטרל אותה.
למה התעקשו שדרי הטלוויזיה והרדיו שחובה לקיים משחקי כדורגל בתנאים כאלה, כשהיה ידוע שכעבור יומיים השמש תזרח?
אפשרות א': הדחייה פגעה בלוח משדרי הטלוויזיה. אפשרות ב': חיסול חשבונות עם ההתאחדות ו/או מנהלת הליגה.
ישראל היא מדינה קיצית, אבל בעיות מזג אוויר לא התחילו שלשום ולא יסתיימו מחר. בשנות ה-60 משחקי הליגה בכדורסל התקיימו בלילות שבת במגרשים פתוחים, והחלקה על בלטות רטובות היוותה סכנה אמיתית לבריאות השחקנים. אז המציאו מרצפות מחוספסות עליהן אמנם החליקו פחות, אבל כל נפילה הייתה מגרדת ידיים ורגליים עד העצם.
ב-1968 שיחקתי בהפועל ת"א ביד אליהו הפתוח נגד סטיאווה בוקרשט. המשחק הופסק בשל גשם ואחרי המתנה של עשרים דקות השופטים דרשו לעבור לאולם סגור.
נכנסנו למכוניות ונסענו ל"אולם" הכמעט יחיד שהיה אז בקיבוץ שפיים. 300 איש נדחסו בעמידה וגם שם המשחק הופסק לניגוב שלוליות מהגג הדולף.
15 שנים אחר כך כבר שיחקו באולמות, אם אפשר לכנות את הסככה בחולון "אולם". בלפור האפסנאי היה מטפס לפני משחקים למרומי הקונסטרוקציה באולם הפחים ותולה דליים. קפאנו מקור בלב היה חם.
ב-30.11.1991 אירחה הפועל ר"ג את מכבי עכו. בדקה ה-77 נפתחו שערי שמיים ומבול הציף את ה"מכתש". שברון הלב היה גדול משבר הענן, כי המשחק הופסק במצב 1:6 לרמת גן! בגומלין רק 0:0 ושוב לא עלינו לליגה לאומית.
תודה לאל כשכדורסל, אפילו בליגת הקט-סל, כבר מזמן משחקים רק באולמות סגורים.
תשובה מטומטמת לשאלה מטומטמת
מאז החזרה מפגרת המונדיאל הפועל ירושלים בכדורגל מאבדת גובה. הם עדיין במקום הרביעי אבל הפער מתפוגג, היכולת בצניחה, ובשני המשחקים האחרונים הם איבדו בשלב מוקדם במשחק שחקן בכרטיס אדום.
לאחר ההפסד לסכנין התייצב המאמן זיו אריה לתת הסברים כמתחייב בתקנון.
מראיינת: אתם בחסרון מספרי מדקה מוקדמת, 90 דקות אתם בעשרה שחקנים.
זיו אריה: (ממראה פניו אפשר להבין שהוא שואל את עצמו: מה היא חושבת, שנתתי לשחקנים הוראה לקבל אדום?). אין לי מה להגיד, אין פה שאלה. נכון אנחנו בעשרה שחקנים.
המראיינת: (מתגרה במאמן) בשבוע שעבר היה לך הרבה מאוד מה להגיד על זה…
זיו אריה: אין לי מה להגיד. (ובתרגום: גבירתי אני לא בחקירה. תתקדמי).
המראיינת: (מנסה לגרור את המאמן למלכודת האשמת השופט לתוכה נפל בשבוע שעבר שרון ניסנוב) הכרטיס האדום מוצדק?
זיו אריה: (מנסה לנפנף אותה בלי להעליב): אין לי מושג.
המראיינת: (רומזת לאחד המאמנים המצליחים בליגה שיסיק מסקנות ויתפטר) אתם לא מנצחים כבר שמונה משחקים, אתה חושב שתוכל להוציא את הקבוצה מהמשבר?
זיו אריה (מאחר שאני חייב להתראיין אענה לך, אבל בכן ולא, עד שתביני): לא.
המראיינת: תודה.
רק מי שלא אימן בחייו יכול לדרוש ממאמן עשר דקות לאחר הפסד שיהיה מנומס, לכן מובן למה אנשי ערוץ הספורט התגייסו לתבוע את עלבונה של המראיינת.
האמת שאישה בתוכנית ספורט כבר מזמן לא אטרקציה ולראיין זה מקצוע.
תדאגו להכשיר אותה.
אשמח שתצרפו חברים למגזין.
שבת שקטה לכולם.